תותבת על גבי שתלים

השימוש הנרחב בשתלים בשיקום הפה לא פסח גם על האוכלוסייה המתבגרת. יותר ויותר אנשים מחוסרי שיניים הנושאים תותבות שלמות פונים לצורך שיפור איכות חייהם באמצעות התקנת שתלים דנטאליים לצורך ייצוב התותבות.
התותבות השלמות שאינן נסמכות שתלים הינן פחות יציבות מתותבות אשר מיוצבות ע”י שתלים ובמיוחד בלסת התחתונה. תותבת שאינה נתמכת ע”י שתלים חשופה יותר לתנועות שרירי הפנים, הלשון והשפה שגורמים לניתוקה מהאחיזה ברקמה הרכה בלבד.
התקנת 4 – 2 שתלים בקדמת הלסת יכולה לשפר את יציבותה של התותבת בלסת התחתונה ולהעניק למתרפא בטחון על כל ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות הכרוכות בכך.

שתלים דנטליים משמשים כשיטת קיבוע בטוחה לתותבות שלמות נשלפות באמצעות 4 שתלים. קיבוע זה חוסך את אי הנעימות המלווה בשימוש בתותבת: שתל המהווה עוגן לתותבת מאפשר הפעלת כוח לעיסה גבוה הרבה יותר ממה שניתן להפעיל בתותבת ללא שתלים, מספק תמיכה לתותבת שלמה ועוזר ביציבותה ובתחושת הביטחון.
התותבות השלמות שאינן מעוגנות בשתלים נתמכות ברקמה רכה העוטפת את שארית העצם שנותרת בעקבות עקירות והיעלמות המשנן. המאפיין את המטופל המבוגר הוא האטה בכמות הפרשת הרוק ושינוי בטיבו ואיכותו של הרוק. להפרשת רוק נאותה יש חשיבות רבה מאוד ביכולת הסתגלות לתותבת אשר מוצמדת לרקמה . שני גורמים אלו – ספיגת הרכס (עצמות הלסתות) והאטה או הפרעה בהפרשת הרוק – הם הגורמים המקשים מאוד על המטופל המבוגר להסתגל לתותבת השלמה.
שתלים דנטליים מהווים פתרון מצוין לסוגיה זו – אחיזה מכאנית זו באמצעות השתלים מביאה ליציבות מרבית של התותבות – כוחות הלעיסה מועברים ישירות לעצם דרך השתל ומאטים מאוד את תהליך ספיגת העצם באזור.

כיום נהוג לעשות שימוש בשני סוגים עיקריים של עוגנים לתותבת:

Ball Attachment– עיגון לתותבת. המבנה המוחדר לשתל הוא כדור (זכר), כאשר לתותבת מחדירים מטריצה המתחברת לכדור. עיגון זה נעשה בעזרת 2-4 שתלים והוא מאפשר הסרה של התותבת באופן עצמאי לשם ניקוי.
BarReconstruction– “דולדר-בר” עיגון לתותבת. עיגון זה נעשה ע”י לפחות 4 שתלים, כאשר המבנים המוחדרים אליהם מחוברים זה לזה ע”י מוט (= bar). לתותבת מוחדרת מטריצה הנאחזת במוט, והיא ניתנת להסרה עצמאית לשם ניקוי.
תותבת על גבי שתלים מקנה למטופל יכולת לעיסה טובה, אסתטיקה דנטאלית גבוהה ואיכות חיים משופרת.